למה יש קיום? מהו קיום בכלל? לא איך אטומים מתחברים או איך המוח מייצר אותות – אלא למה. למה יש משהו ולא כלום? ממה עשויה מחשבה? האם יש נשמה, והאם אפשר לומר עליה משהו מעבר לאמונה בלבד?
רוב הזמן אנחנו לא שואלים. במובן מסוים, החיים חזקים מהפילוסופיה: צריך לעבוד, לשלם חשבונות, לעבור את היום. אבל השאלות האלה לא נעלמות. נדמה שאין תשובה אחת שמקיפה את כולן בצורה משכנעת ובמידה מסוימת נדמה שהאנושות הפסיקה לשאול.
בגדול, האנושות פיצלה את החיפוש לשני ענפים מרכזיים: דת ומדע.
הדת מבינה דבר עמוק על האדם: שהוא לא רק מכונה ביולוגית שמחפשת קלוריות וביטחון, אלא יצור שמחפש משמעות ומקום בתוך סדר גדול ממנו. אבל בנקודה שבה נדרשת הוכחה, הדת מבקשת אמונה במקום בו ההיגיון שלה נגמר.
המדע הוא מההישגים הגדולים של האנושות, והוא מצטיין בשאלות ה"איך": איך כוכב נולד, איך תא מתחלק, איך אור נע. אבל את שאלות ה"למה" הוא משאיר פתוחות – ויותר מזה, הוא מתקשה להגדיר את מושגי היסוד שהוא עצמו עובד איתם. מהו חומר, כשמפרקים אותו עד הסוף? למה חוקי הטבע ניתנים לניסוח מתמטי כל כך מדויק? ואת התודעה – הדבר היחיד שכל אחד מאיתנו מכיר ממקור ראשון – אין לו עדיין דרך להסביר. תיאור של תופעה אינו הסבר של מהותה: לדעת לחזות איך גוף נופל זה דבר אחד; לדעת מהו גוף, מהו מרחב, מהו זמן – שאלה אחרת.
וגם האתאיזם אינו תשובה. גם אם דחיית האמונה בקיומה של כל ישות אלוהית מוצדקת, האתאיזם נותר כהצהרה על מה שאיננו – מבלי לספק תשובה קוהרנטית למה שישנו.
בין דת שמבקשת אמונה, מדע שמתאר תופעות, ושלילה שאינה בונה דבר – יש פער. לאף זרם אין תשובה שלמה, רק תשובות שהוא יכול לחיות איתן. העמוד הזה נולד מתוך הפער הזה, ומתוך מסורת ותיקה לא פחות: הפילוסופיה הרציונלית.
האם יש בכלל תשובה שלמה? מה אם ה"תשובה הסופית" איננה אמונה או חוויה, ואף לא תצפית, אלא היגיון הכרחי שמארגן את הכל?
הרעיון שאציג כאן נקרא מתמטיקה אונטולוגית (אונטולוגיה = תורת היש: מה קיים ביסודו – לא מה נראה לעין, לא מה שימושי). הטענה פשוטה לניסוח וקשה לעיכול: המתמטיקה איננה כלי לתיאור המציאות – היא המציאות עצמה. היקום אינו מתואר על ידי מתמטיקה; הוא מתמטיקה במימוש.
וכשאני אומר “מתמטיקה”, אל תחשבו על תרגילים על לוח. זה הצד הטכני שלה. במובן העמוק, מתמטיקה היא לוגיקה, סדר, יחס, מבנה והכרח. את התאוריה המלאה אפרוס בהדרגה. זו אינה תורה שהמצאתי. זו תפיסה עם שורשים עמוקים במסורת הפילוסופית, שבשנים האחרונות קיבלה שדרוג משמעותי באמצעות פורמליזם מתמטי וספרות ענפה, אך ללא שום תוכן בעברית. את החלל הזה העמוד בא למלא.
המתמטיקה האונטולוגית מציעה יומרה גדולה: היא לא מסתפקת בפינה אחת של הקיום. היא מציעה מסגרת אחת מאחדת עבור כל השאלות הגדולות: מהו חומר, מהי תודעה, כיצד הם מתקשרים, מהו זמן, ומה יש, אם בכלל, אחרי המוות. ובהמשך הדרך – גם פריזמה חדשה על אחת המחלוקות הפתוחות הגדולות של הפיזיקה: היחס בין תורת היחסות למכניקת הקוונטים. לא עוד תיאור של אותם נתונים, אלא זווית שמסדרת אותם אחרת – זווית שאני מציג כטענה לבחינה, לא כקונצנזוס. את הכל נבנה צעד אחר צעד, בהיגיון.
חשוב לי להיות חד לגבי מה שהעמוד הזה איננו. הוא אינו דתי ולכן אינני מצפה מכם ‘‘להאמין’’ לדבר. אמונה תהיה התחלה גרועה. קראו לאט, פקפקו, בדקו אם הטיעון מחזיק. כל טענה כאן ניתנת לבחינה לוגית וכל מסקנה נגזרת ממבנה מחשבתי סדור. רק המתינו עם השיפוט – חלק מהדברים יישמעו מוזרים בפוסט הראשון ומתבקשים בפוסט העשירי.
העמוד לא ניו־אייג’י – אין פה ‘‘זימונים’’ והתדרים היחידים שיש פה הם מתמטיים.
והוא גם לא מדע קלאסי – תהיה כאן ביקורת על הפילוסופיה האמפירית שבבסיס המדע האמפירי, וניסיון נועז לקחת את אותם נתונים וניסויים ולהציע להם פרשנות פילוסופית חדשה.
ועוד דבר: העמוד יקפוץ בין נושאים – פילוסופיה, מתמטיקה, פיזיקה, פסיכולוגיה, לפעמים קולנוע או חלומות. זה לא חוסר סדר; זו אותה שאלה דרך שערים שונים.
“Sapere aude” (העזו לדעת) – הסיסמה שקאנט הציב לנאורות. זו גם ההזמנה כאן.